יש בי שניים.   האחד, אמונתו כהתה כבר מזמן. ואין שום כוח בעולם שדואג לו. ככה הוא חושב. בשבילו, החיים הם מאמץ. הוא לבד.

אני חוזר לכתוב על ההתמקדות כפי שאני חווה אותה, ומה היא מביאה לחיים שלי. אני מרגיש כבר יותר בשל עם הקשר הזה, שהתחיל מהתאהבות ותחושה

יומולדת שלושים ושבע   השנה אני כבר לא אגיד יותר, שממחר. רק כדי לגלות שוב פעם, שהכל נשאר אותו דבר.   השנה אני כבר לא

יש רגע כזה שבו יש הרגשה שזה אפשרי. זה מרגיש כמו משהו חדש, משהו שעוד לא קרה, בטח בחיים הבוגרים. גם כשזה קורה זה לא

בתקופה האחרונה אני פוגש את כל השדים. זה קורה כי אני רוצה לגדול, ואני מעז לעשות את זה. והאמת, שהם בכלל לא שדים. הם ילדים

לפני יומיים הייתי שרוי במין מצב רוח קצת מדוכדך. מעין מצב רוח כזה ששום דבר כבר לא באמת ברור. הרגשתי שיש בי כעס על אנשים