מקום בתוך עצמי אחד הדברים החשובים שאני לומד בשנים האחרונות הוא להסכים להיות בדרך. להסכים להיות בדרך מתוך הבנה שאני לא יכול להשתנות ברגע. בהתמודדות

הרחבת תחום האהבה   כשמדברים על התפתחות מתוך כאב, על קילוף של שכבות, הרבה פעמים מדברים על לב שבור. על אהבה נכזבת. כזאת שסודקת את

אני כואב משמע אני אדם בתחילת שנת 2012 עברתי לת"א. הייתי אז אחרי תואר ראשון בביולוגיה באונ' ת"א, והמטרה הגדולה שלי, להתקבל ללימודי וטרינריה, הושגה

בוא למקום אחר   כשחזרתי לארץ ממדריד והתחלתי ללמוד ביולוגיה, הייתי כבר חזק מאוד באלכוהול. מה זה נקרא חזק? שותה כמה פעמים בשבוע, בעיקר בערב

אף פעם לא לבד לפני קצת יותר מעשרים שנה, שהייתי בכיתה י"ב, עישנתי גראס בפעם הראשונה. הייתי אז בתחילת תקופת העזיבה של אורח החיים הדתי,

יומולדת 38   התבגרות זאת החוויה שמלווה אותי בשבועות האחרונים. מספיק לי רק להרגיש את המילה הזאת בגוף, וכבר מופיע איזה רטט. איזה הדהוד פנימי.

  יש בי שניים.   האחד, אמונתו כהתה כבר מזמן. ואין שום כוח בעולם שדואג לו. ככה הוא חושב. בשבילו, החיים הם מאמץ. הוא לבד.

אני חוזר לכתוב על ההתמקדות כפי שאני חווה אותה, ומה היא מביאה לחיים שלי. אני מרגיש כבר יותר בשל עם הקשר הזה, שהתחיל מהתאהבות ותחושה

יומולדת שלושים ושבע   השנה אני כבר לא אגיד יותר, שממחר. רק כדי לגלות שוב פעם, שהכל נשאר אותו דבר.   השנה אני כבר לא

יש רגע כזה שבו יש הרגשה שזה אפשרי. זה מרגיש כמו משהו חדש, משהו שעוד לא קרה, בטח בחיים הבוגרים. גם כשזה קורה זה לא