יש בי שניים

 

יש בי שניים.

 

האחד,

אמונתו כהתה כבר מזמן.

ואין שום כוח בעולם שדואג לו.

ככה הוא חושב.

בשבילו, החיים הם מאמץ.

הוא לבד.

לפעמים בודד, לפעמים סתם לבד.

הוא חושב שגם אם משהו אפשרי, צריך להתאמץ בשבילו הרבה מאוד.

שגם אם זה קיים, יהיה ממש קשה למצוא את זה.

סטטיסטית, הוא אומר, זה כמעט בלתי אפשרי.

הוא כל הזמן צריך להוכיח.

שהרי האהבה הולכת לטובים, ליפים, ולמוצלחים.

גם אם כלפי חוץ הוא נראה כאילו כרגיל,

בפנים הוא מתוח,

והמחשבות באות בלי הרף, וכמעט הכל יכול להסתבך.

ולכן כדאי לעמוד על המשמר, ולתכנן לפרטי פרטים כל אינטראקציה.

אני לבד ושום דבר לא מסתדר,

היא החוויה העמוקה שלו.

 

השני,

הוא יודע.

ידיעה של הלב.

שהכל יהיה בסדר, ואף יותר מזה.

שהדבר הנכון מגיע בזמן הנכון.

 

הוא רואה שכל מערכת יחסים וכל עבודה שהייתי בה, ובעצם כל דבר שהיה, תמיד היו מדוייקים לאותו הזמן. וכשעבר זמנם, המציאות דאגה לשנות אותם, גם אם אני עוד לא הבנתי את זה.

הוא יודע.

שיש כוח, כוחות, לא נראים ולא ברורים,

שרוצים בטובתו, בהתפתחותו, ובשגשוגו.

ושלא באמת צריך להתאמץ כ"כ, כדי להשיג כל דבר.

ושלא באמת צריך להיות הכי טוב או להוכיח כל הזמן.

הטבעי שלו הוא הכי טוב שיש, וראוי, ואהוב.

מצב הצבירה שלו הוא נינוח, וכשאדם נינוח הוא לא בתחרות.

הוא רואה את ההתפתחות, הוא רואה את היופי בדברים,

והוא רוצה לחלוק את זה עם עוד אנשים.

Can you feel the love tonight

הוא שר לעצמו, וזה עושה לו להרגיש טוב.

 

יש בי שניים,

האחד ליבו פתוח, והשני ליבו פצוע.

וגם אם הייתי רוצה לפעמים,

להישאר רק עם האחד,

אני כבר יודע,

שהשני תמיד יגיע.

ואולי הוא אפילו יהיה שם קודם.

 

וככל שאני משלים יותר עם המצב,

ומחבק את הלב הפצוע,

ונותן לו מקום וזמן של ביחד,

ככה הוא נהיה

יותר פתוח.