בתקופה האחרונה אני פוגש את כל השדים. זה קורה כי אני רוצה לגדול, ואני מעז לעשות את זה. והאמת, שהם בכלל לא שדים. הם ילדים

לפני יומיים הייתי שרוי במין מצב רוח קצת מדוכדך. מעין מצב רוח כזה ששום דבר כבר לא באמת ברור. הרגשתי שיש בי כעס על אנשים

קצת איבדתי את הדרך ושכחתי לאן אני הולך. אתה הולך בדיוק למקום שממנו באת. למה שארצה ללכת למקום שממנו באתי? כי שם, במקום הזה, הרגשת

בא לי לדבר קצת על כעס. אולי זה כי הרבה אנשים כועסים בשבוע האחרון, אבל גם כי זה נושא שמקבל יותר מקום אצלי לאחרונה. תמיד

שבוע שעבר היה לי דייט. לא הייתי ממש סגור עליו, ולא ממש היה לי ברור מאיזה מקום אני מגיע. ידעתי שזה לא משהו שיכול להתפתח,

מגיל קטן למדתי לא להרגיש רגשות שאיימו עליי. אני לא מיוחד בזה, זה קורה אצל כולנו, אבל בתחושה שלי אצלי זה קרה בשלב מוקדם מאוד

כשהייתי בכיתה י' נסעתי למשלחת לקנדה עם כל מיני חבר'ה מהשומרון. היתה שם איזו בחורה אחת שמצאה חן בעיני. רק כדי לתת קצת רקע, אספר

בימים אחרי שניפרדתי מאפליקציות ההיכרויות עוד לא הייתי בטוח שזה המהלך הנכון מבחינתי כרגע. כמו כל גמילה, גם כאן יש איזה אלמנט של התמכרות לשלל

לאחרונה, יותר ויותר, אני מוצא את עצמי צולל לעולם של מערכות יחסים רומנטיות.  זה כאילו הפך מנושא שבכלל לא עניין אותי, לנושא שאני יכול לחפור

כשהייתי ילד אהבתי להתחפש אני לא בטוח שאהבתי להפוך למשהו אחר אבל אהבתי להיכנס בשערי בי"ס אהבתי את הפליאה וההתלהבות שרחשו שם בין כולם