יומולדת שלושים ושמונה

יומולדת 38

 

התבגרות

זאת החוויה שמלווה אותי בשבועות האחרונים.

מספיק לי רק להרגיש את המילה הזאת בגוף,

וכבר מופיע איזה רטט.

איזה הדהוד פנימי.

שמחה של הלב.

 

זאת התבגרות,

שמה שמאפיין אותה זה,

העמקת הקשר.

שלי עם עצמי.

שלי עם אנשים.

שלי עם העולם.

 

ומה שעוד מאפיין אותה זה,

עדינות.

אני מרגיש שהתעדנתי.

פחות היי ולואו.

פחות דרמות.

פחות חריף.

פחות אידאולוגיה.

פחות ראש.

 

יותר לב.

יותר נוכחות.

יותר יציבות.

יותר פגיעות ויותר חוסן,

ראש לא יבין זאת.

יותר אפשרות לא לברוח מעצמי.

ואם לברוח אז לזמן קצר יותר,

ובאופן עדין יותר.

 

 

אני רוצה לנוע עם נביעה קטנה בתוכי,

עם להבה קטנה,

כזאת שאפשר לשמר ולטפח.

 

אני רוצה ליצור,

גם כשאין השראה.

לא לחכות להיי.

להסכים להיות בקשר,

עם מה שיש.

כשאני מסכים לזה,

אני מרגיש שאני גדל,

ונפתח אל העולם.

 

היומולדת הזה,

הוא הפעם הראשונה,

שאני מעיז ואומר,

אני אדם שלם.