לפני שגיליתי את ההתמקדות הייתי מטופל שנתיים אצל פסיכולוגית. התחלתי ללכת אליה בעקבות קשיים בזוגיות שהייתי בה בזמנו. היו לי גלים של ספקות כרוניים. לאורך כל תקופת הזוגיות הייתי מטופל אצל הפסיכולוגית הזאת, ואני מניח שזה עשה לי טוב, אבל זה לא ממש נגע בי. אחרי שהזוגיות נגמרה עברתי למטפל שהיה המטפל הזוגי שלי למשך תקופה קצרה. זה היה טיפול מסוג לא מוגדר. אפשר לקרוא לו מעין ליווי רוחני או משהו כזה.
גם אצלו הייתי שנתיים, והאמת שמאוד התחברתי אליו, וכן היו דברים שהשתנו בחיים שלי, אבל השינוי היה קטן מאוד.
אני מודה שבאותם תקופות לא ידעתי להסתכל ולבחון שינוי בחיים, וכן הרגשתי שאני מקבל משהו, אבל לא ידעתי להגיד מה. זה היה יותר עניין של תחושות ושל הסכמה להתמסר לטיפול, אבל זה לא היה כ"כ משמעותי כמו שאולי הייתי רוצה.
או שזה כן היה וזה מה שיכולתי לקבל ולפגוש בעצמי. כן, זה כנראה יותר קרוב לזה.
בחודשים האחרונים בליווי הרוחני, הרגשתי שמשהו לא מסתנכרן שם. הרגשתי שמשהו אצלי משתנה, והוא לא מצליח להבין את זה. שהוא לא מצליח לתקשר איתי כמו שהייתי רוצה.
התחלתי להבין, באופן די מעורפל שכנראה אני צריך משהו יותר ריגשי.
זה בערך מה שיכולתי להוציא אינטואיטיבית מתוך החוויה שלי.
הייתי אז כבר בהתחלה של קורס התמקדות בסיס, ומשהו בשפה שלי התחיל להשתנות. משהו באופן שבו אני חווה את העולם, ובאופן שבו אני רוצה להיות נוכח בעולם, התחיל להשתנות.
כבר לא הספיקו לי קונספטים רוחניים, או רעיונות יפים, או תובנות עמוקות הלקוחות משלל הדתות והחוכמות שקיימות בעולם.
כבר לא הספיק לי שמישהו יראה אותי, יבין אותי, ויגיד לי מה צריך להשתנות אצלי.
זה פשוט כבר לא הספיק.
כיום, שאני מטפל בהתמקדות, ואני חי ונושם את השיטה הזאת, שהיא גם גישה עמוקה לחיים וגם פילוסופיה נהדרת, אני יודע להגיד שאחד הדברים המשמעותיים שהיא מאפשרת לי זה חיבור לעולם הריגשי שלי.
ההתמקדות מחברת באופן מאוד משמעותי אנשים לעולם הריגשי שלהם, קודם כל כי היא מהלך שנעשה בתוך הגוף.
כשאני פוגש את החוויה שלי בתוך הגוף, בצורת תחושות וזרמים, ודימויים, ומחבר בין תחושה לרגש, אני קרוב יותר לעצמי. אין לי דרך מדוייקת יותר כרגע לנסח את זה.
קרוב יותר לעצמי. למהות שלי. לליבה שלי.
אני מגלה מה באמת מחולל את ההתנהגות הזאת שהיא אני.
נכון, זה לא תמיד קורה מהר. לפעמים יש שם דברים לא פשוטים שיושבים. כאבים מודחקים. טראומות בעוצמות ובעומקים שונים.
ויש הרבה עדינות והדרגה בד"כ, באופן שבו המקומות האלה נפתחים דרך התמקדות.
הרי כל פעולה או רצון מורכב יותר שנראה תקוע, שלא מתממש, שלא מתחיל להתרחש אפילו, מוחזק איפשהו ע"י איזשהו מנגנון הגנה. איזשהו שומר. משהו שם בפנים שקשור לחוויות מהעבר ומנסה לשמור על הסטטוס קוו.
מדהים להסתכל ולראות איזה דברים גיליתי רק בחצי שנה האחרונה דרך הגוף.
הרבה קושי, או עיכוב, או רגש מאיים שהיו לי, נחשפו ונפתחו לאט לאט. בעדינות. כל פעם קצת. וכשהם נפתחים ומתחברים אלי שוב יש חוויה של איחוד וזרימה.
אני יכול לשבת בטיפול ולדבר בלי סוף, ושיקשיבו לי, ושיגידו לי מה קורה אצלי. ואני יכול גם לקבל אבחנה על איזה טיפוס אני, ומה הפתולוגיה שלי, ומה קרה עם אמא שלי ועם הדוד מצד סבתא🙂 אבל כל עוד אני לא אגלה את זה בעצמי דרך הגוף ודרך החוויה האישית שלי, האפשרות שהאבחון החיצוני ישפיע על החיים שלי תהיה מוגבלת.
כשאני מתמקד באופן קבוע, לפחות פעם בשבוע, בתוך מסגרת טיפולית או עם מישהו שיודע ללוות התמקדות, התנועות הרגשיות מתחילות להיפתח. פתאום אני עושה פעולה שהיתה תקועה. פתאום דברים מתחילים להתרחש.
אני כבר לא רק מדמיין אותם, ומתבאס שהם לא קורים או נדחים עוד ועוד.
יש לי הרבה יותר מגע עם חלקי עצמי שלי, ויותר יכולת להרגיש ולקבל את עצמי באופן שלא היה אפשרי עבורי בעבר.
