אני ממשיך לשתף חוויות ותנועות מתוך המסע שלי בהקשר הזוגי.
מתוך מקום משמעותי בתוכי שרוצה להתרחב.
מתוך תקופה של היכרות חדשה עם מישהי, ומשהו מרגש וטוב שקורה.
אני כותב ומפרסם כאן בעיקר כדי להראות שאפשר, גם אם זה לא פשוט בכל רגע.
אפשר לנוע במחוזות חדשים, באופן שלא היה קודם, הרבה בעזרת חיבור לגוף ועבודת התמקדות, שמביאה הקשבה לכלמיני מקומות שונים בתוכי.
וכמובן, אני כותב כדי לחבר בין גוף ונפש, ולהראות עוד ועוד, איך אפשר להתחבר אליהם, ולייצר שינוי, ריפוי, ותנועה חדשה.
נכנסתי היום לתוך סשן התמקדות עם תחושת גירוי בעומק הגרון, בקנה הנשימה ובכניסה לריאות.
הרגיש לי שכל הדבר הזה בגרון ממש קשור למה שאני עובר בימים ובשבועות האחרונים.
ניסיתי לשכב בהתחלה אבל השיעול והצריבה התגברו אז חזרתי לשבת.
בהתחלה, בחיבור לגוף, עלה איזה מקום בתוכי שכמו שואל, איך אפשר גם לבטא את עצמי, כלומר לחיות מתוך עצמי בלי לרסן איכויות פנימיות שמבקשות להתבטא, ובמקביל גם לתת מקום לצרכים שלה.
מדובר במשהו חדש, בסה"כ כמה שבועות בודדים, ויש חיבור טוב ומעניין.
אני, עם ההתלהבות שלי, די שועט קדימה ורוצה לדבר ולהיפגש, והיא מצידה, מבקשת קצב איטי יותר ביצירה של הקשר בשלב הזה, ואפילו משתפת שהתקשורת קצת יותר מידי אינטנסיבית בשבילה.
במילותיה שלה, שהיו כ"כ דוגריות וכ"כ יפות היא אמרה לי, "תן לי לבוא אליך".
האופן שבו אני בוחר לקבל את המילים האלה אל תוכי, הוא מתוך הבנה שמשהו מבקש להתאזן, מבקש הדדיות.
וזה באמת יפה כ"כ לבקש את זה ככה, בפשטות, כדי שהדבר המשותף יוכל להמשיך ולהיבנות, ולא יקרוס מהר.
אבל עם כל היופי שבדבר, הרומנטיקן שבתוכי כמו נמצא במלכוד קטן.
לפחות ככה הוא חווה את זה.
הוא עכשיו צריך יותר לשים לב להתנהלות שלו, לאש שמניעה אותו, וזה לא כ"כ פשוט לו. יש מצב אפילו שהוא קצת מתוסכל. כאילו לקחו לו את המהות שלו.
אז כשהתחברתי לגוף, ממש הרגשתי את הצריבה, הגרד, הצורך להשתעל.
עלתה שם גם תחושה שקנה הנשימה שחור, חרוך כמו אחרי שריפה.
ואחרי שאמרתי לזה שלום עשיתי לזה גם יותר מקום בתוכי.
היה קל להרגיש שמקום זה הדבר שהוא הכי צריך בתור התחלה, כי החוויה שלו זה שמצמצמים אותו. שמרסנים אותו.
וכשמרסנים אותו, הוא חייב להכריח אותי להשתעל כדי להתבטא, כדי לצאת קצת מהדחיסות שלו.
האפשרות להתרחב עשתה לו טוב והצורך להשתעל נעלם.
ואז, הגיעה הבנה, שהדבר הזה בחזה שאני יוצר איתו קשר, הוא מעין ביטוי של האש של הלב.
כששאלתי אותו מה הוא היה רוצה אם הכל היה אפשרי, הוא אמר שהוא היה רוצה לאהוב ולהיות נאהב.
האפשרות לשמוע את זה ולהכיר בצורך שלו, יצרה תחושה ממש נעימה שעוררה התרחבות נוספת בבית החזה, ומעין חום נעים שהלך והתפשט.
שוב פעם הופיע מקום פנימי ששואל, "איך אפשר גם להתרחב ולתת ביטוי לאש הזאת של הלב, וגם, לתת לה לבוא אלי, כבקשתה, ולייצר תנועה מסונכרנת יותר ונכונה יותר לדבר המשותף".
השאלה הזאת המשיכה להדהד, ללא תשובה ברורה. שמתי לב שמתוך ההתבוננות הלוגית זה נראה אולי לא אפשרי. אבל משהו בי כבר יודע שההתבוננות הלוגית היא בסה"כ סוג מסויים של התבוננות, של חשיבה, ושיש עוד הרבה אפשרויות מעבר.
התחברתי שוב למרכז החזה ועלה לי דימוי של פרפר שיוצא מהגולם, ומתחיל לפתוח את הכנפיים ולאוורר אותן, וביחד עם הדימוי הזה עלתה המילה חדש.
חדש זו מילה שמאוד הולכת איתי בשנה האחרונה, אבל פעם ראשונה שהיא מגיעה ממש בתוך סשן.
המילה הזאת, חדש, פשוט יצרה אפקט מדהים של עוד התרחבות ועוד תחושה נעימה, וממש הרגיעה מקומות בתוכי שלא יודעים מה ואיך יהיה, והאם זה יעבוד בינינו, והאם אפשר לשלב רצונות שנראים קצת מנוגדים. ואיך עושים את זה.
ופתאום כל המקומות הפנימיים האלו נשמו לרווחה, כי התחושה הזאת של החדש פשוט גרמה להם להבין באופן עמוק שהם יכולים לא לדעת.
כי זה חדש. כי זה עוד לא היה. כי אין ניסיון עם כל זה.
בשלב הזה הרבה ביטחון שקט נכנס, וכשאיפשרתי לכל החוויה הזאת להתפשט בגוף כמה שהיא רוצה, התחושה הגופנית יחד עם המילה "חדש" התחילו לנוע בגוף, ממש בקצב איטי, ואדוות של אנרגיה עדינה ונעימה התחילו להגיע לכל חלקי הגוף.
הדבר הזה שאני מתאר פה הוא כמו תמצית של כל מה שעובר עלי, ושל העשייה שלי, ושדה המחקר שלי בחצי שנה האחרונה, ואיך אני עובד עם המציאות שאני יוצר או פוגש, שמביאה איתה אתגר, קושי, כאב, וגם תנועה, קסם, התרחבות, אהבה.
כמובן שאני לא במקרה פוגש מציאות מסויימת, אבל אני לא באמת יכול לדעת מה היא תהיה, אלא רק לבחור להתמסר אליה ולראות איך אני מתרחב במפגש איתה.\
וכשחוויותיי במציאות עוברות עיבוד וחיבור לגוף, ממש לעומק ההוויה שלי, אני מגלה שהדרך הזאת הרבה יותר מעניינת ומרגשת ממה שחוויתי בעבר, והרבה יותר עשירה ממה שיכולתי לשאת בעבר.
ופתאום גם האפשרות להיפגש לב אל לב,
מופיעה בחיים שלי.
