אני נכנס לסשן התמקדות אחרי שעה של התרוצצות, ובעשר דקות הראשונות כשהמלווה שלי מכניסה אותי לגוף בהדרגה, אני מרגיש שאין סיכוי שאוכל להיכנס לעומק של התחושות והרגשות. משהו פשוט מרגיש לא נגיש ולא אפשרי.
עשר דקות אחרי זה אני מתבונן בחוויה הזאת ומחייך לעצמי. אני כבר בתוך הגוף מרגיש כל זרם וכל תחושת חום שנמצאת שם, ויודע שיש עוד הרבה יותר.
התחושה היא כאילו המפתח הנכון נמצא והדלת נפתחת.
הנושא שאני בוחר לפגוש היום ממש חי בי בימים האחרונים, והוא קשור ליכולת לשהות בתוך אזורים של אי ידיעה, או ידיעה חלקית, בחיים בכלל, ובקליניקה בפרט.
בגלל שבתקופה הזאת אני עושה את השיפט בין העולם של הרפואה הסינית והשיאצו, לעולם של עבודה רגשית דרך ההתמקדות שאני כותב עליה, ודרך מגע עדין, ודרך תקשורת מילולית, וכל זה עם חיבור לעולם הרחב של הפסיכותרפיה, אני פוגש הרבה את חוויית הלא נודע, ואת המקום בי שמנסה לקבל ביטחון בתוך כל זה.
צלילה למרחבי הנפש, בטח אם זה מתרחש דרך מפגש עמוק עם הגוף, היא חווייה של לא ידוע. הכאן והעכשיו מגלה את עצמו בכל רגע ורגע, וריפוי יכול להתרחש באופן מאוד משמעותי.
ועדיין, עם כל הידיעה שזאת הדרך, והידיעה שיש פה משהו מאוד משמעותי שכל מי שיפגוש בו, דרכי או דרך אחרים, יכול לחוות שינוי וריפוי וקסם בחיים, עדיין נוכחת בי חווייה של פחד מהלא ידוע.
חווייה שמפעילה מאוד את האזורים שחושבים, ומנסה למצוא פתרונות.
וזה לא מפתיע, כי משם בעצם אני מגיע, ממש מהיותי תינוק. ממקום שלא יכול לשהות בגוף עם אי ידיעה, איפה שזה יכול לגרום לכאב, לנטישה, לאכזבה, לתחושת כישלון.
ובסשן של היום, הגיע המקום שלא יודע; לא יודע מה יהיה. לא יודע אם זה יסתדר. לא יודע אם אצליח לתווך למטופל החדש את העולם הזה שנמצא בתוך הגוף. לא יודע אם הטיפול יצליח.
מסתבר שהמקום הזה, שלא יודע, רוצה להיות כמו כל שאר הילדים; אהוב. מחובק. מנושק. שיחייכו אליו. שידאגו לו.
את זה הוא כן יודע.
וכמו כל דבר בחווייה האנושית,גם חווייה של לא ידוע נמצאת בגוף כתחושה ו/או כרגש, ואפשר להתחבר אליה ולפגוש אותה.
מסתבר שעליה יושבים שומרים שמנסים למצוא פתרונות, ולהבין, וממש דוחקים את החווייה הגולמית הזאת של האי ידיעה לפינה חשוכה ומנסים להעביר אותה כמה שיותר מהר.
הרבה פעמים הם מייצרים עוד ועוד קושי, ריחוק, וניתוק ממה שיש.
ואני יכול להגיד, ממש מהחוויה של היום, שכשהמקום שלא יודע מקבל את מה שהוא רוצה, וכשהוא נראה, יש בגוף חגיגה, ויש תחושה של עוצמה.
ומה יקרה כשאפגוש במציאות חווייה של לא ידוע? האם משהו ישתנה?
האמת שאני לא יודע, נצטרך לחכות ולראות, אבל כבר עכשיו אני מרגיש שיש הרבה יותר מקום ולגיטימציה לא לדעת, ושהאוטומט של להילחץ ולמצוא פתרון טיפה נרגע, וזה כבר הרבה יותר נעים, ומאפשר להיות נוכח בגוף שלי.
וככה גם המרחב הטיפולי יאפשר יותר מהלא ידוע הזה, שדרכו מתרחשים הקסמים
