אני נמצא כרגע במקום של חיבור מאוד משמעותי לגוף ולהוויה שלי.
מה זה אומר חיבור משמעותי לגוף?
זה אומר שאני חווה את עצמי כגוף אחד שלם, ויותר ויותר ממה שקורה בתוכי נגיש לי, באופן שאני יכול להיות בקשר עם הדבר הזה שקורה לי, ובתוכי.
______________________
לפני שבוע נסעתי לאיזשהי סדנה, ותוך כדי נסיעה נדדתי במחשבות לעבר מה שהולך לקרות שם, והמחשבות הללו יצרו פחד. בעבר, פחד מסוג שכזה היה נגיש לי רק במחשבות מטרידות. לא ידעתי שיש אזורים שלמים בגוף שמרגישים את הפחד הזה, ושהפחד הזה הוא בעצם תנועת אנרגיה בגוף שאפשר להרגיש אותה.
אז מה שהיה קורה פעם במצבים כאלה, זה שבהרבה מקרים הייתי עושה אחורה פנה, ולאו דווקא מהסיבות הנכונות.
פשוט כי לא היתה לי ברירה.
למרות שנראה שהיתה לי ברירה, אני לא חוויתי את זה ככה. אני חוויתי כוח חזק שגורם לי לחשוב עוד ועוד על איזשהי אפשרות של סכנה בעתיד והמחשבות האלו יצרו תחושה בלתי ניסבלת כבר בהווה שכדי להימלט ממנה הייתי חייב לזנוח איזשהו רצון או כמיהה שבאו ממקום עמוק, אמיתי ויפה.
בעצם, למרות שלא הרגשתי שאני בוחר בשום דבר, בחרתי ביציבות על פני תנועה ושינוי. לא היתה לי את האפשרות לעשות בית לחוויה הזאת שתוכל לקבל זכות קיום, גם אם היא לא נעימה.
ומה קרה ביום הזה שנסעתי לסדנה לפני שבוע?
ישבתי באוטו, נהגתי, ושמתי לב שאני מתחיל לדמיין את מה שיקרה כשאגיע, ושמשהו בי ממש לא רוצה פתאום להגיע לשם.
אז קודם כל חשוב לי להדגיש את העמדה הכללית באותם דקות:
לא כעסתי על עצמי שאני פוחד ורוצה לחזור הביתה. לא ניסיתי להילחם בתחושה הזאת ולהסביר לעצמי שהיא לא מחוברת למציאות ושהכל בקטנה.
להיפך!!!
קודם כל ירדתי מעיסוק בחשיבה למקום נוכח וניסיתי לחוש אותה בגוף, וחשתי מין תחושה כזאת של מתח ומועקה באזור החזה ומפתח הלב.
ברגע שאני נמצא עם התחושה הזאת אז קודם כל אני כבר פחות חושב מחשבות. אני כאילו נמצא עם הזרם האנרגטי שיוצר את המחשבה לפני שהוא יוצר אותה.
עכשיו להבדיל ממחשבה שהיא משהו מופשט ומהיר יותר שאי אפשר כ"כ לתקשר איתו, עם התחושה בגוף אפשר לתקשר.
ולתקשר זה קודם כל להרגיש. ממש לעשות מקום ולתת לגיטימציה לכל חלקיק וחלקיק שמרכיב את התחושה הזאת.
ואח"כ, כשיש חיבור עמוק יותר, אפשר גם להקשיב ולדבר עם התחושה.
ולי, באותה נסיעה שהיתה בקלות יכולה להיגרר להימנעות מסדנה שיכולה להיות לי משמעותית, פתאום יש מה לעשות עם כל הדבר הזה, ואני לא חייב לסגת, ונוצרת שהייה ואז חיבור ואז יותר אפשרות לבחור.
וההתפתחות הזאת היא ממש כמו יציאה מהמערה במשל של אפלטון.
והלואי ונדע ליצור לנו את התשתית, שתאפשר לנו לבחור באמת, וליצור ולגדול, ולהתפתח כפרטים וכאנושות, לחיים שלמים ומלאים יותר.
