קצת על התמקדות – חלק שלישי

בשנים לפני שפגשתי בהתמקדות, הייתי קצת תקוע.
מה הכוונה תקוע?
הכוונה שכל מיני דברים שרציתי בחיים שלי לא קרו.
רציתי להתפתח מקצועית ולהגדיל את מספר המטופלים שלי, וכמה פעמים הגעתי לחמישה עד עשרה מטופלים בשבוע, ואז הכל קרס ונעלם.
רציתי להפסיק לשתות אלכוהול ממקום התמכרותי, ולעשן סיגריות, וכל פעם הייתי מפסיק בבום וחוזר בבום.
אחרי שנים של עאלק הוללות תל אביבית, ואחרי קשר שבו הלב שלי נפתח לרגעים קצרים, רציתי ליצור אינטראקציה זוגית ולהרגיש בעוצמה, וכל פעם מצאתי את עצמי נדלק על מישהי בלי, ועושה צעד או שניים ומתחיל איתה, ומקסימום דייט, אבל שום דבר לא יצא מזה.
רציתי שהקשר עם ההורים שלי ישתפר, וכל פעם נתקלתי במחסומים ובדפוסים דומים.
והיו עוד הרבה בקשות קטנות ובינוניות שביקשתי מעצמי, והם לא קרו.
אני זוכר שמתישהו הבנתי שאני רוצה להכניס יותר שמחה ואהבה לחיים שלי.

הבנתי שהלב שלי פצוע, אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה.
כשאני כותב על החיבור מחדש לרגשות, ועל המשמעות של הדבר הזה בשבילי, זה בדיוק מה שאני מתכוון אליו.
הקשר שלי עם עצמי.

מאז שפגשתי את ההתמקדות הכל השתנה.
בלי לשם לב, או אולי כן קצת, כל הדברים שכתבתי עליהם התחילו להשתנות, לנוע, להיפתח.
והם ממשיכים ונפתחים מידי יום.
והקשר שלי עם עצמי מעמיק, ואני מגלה כ"כ הרבה על מה זה קשר מיטיב עם עצמי.
כל פעם אני יורד עוד שכבה בשיח הפנימי שלי עם עצמי.
מגלה עוד מקום בי שלא היה לו מקום. שהוא תחת מעטה של בושה או פחד.
מקום שפוחד שאם רק ידעו את האמת עליו הוא גמור.
וכל פעם מחדש אני נדהם לגלות שאפשר להרגיש גם את זה.
שאפשר להיות גם הדבר הזה שכ"כ פחדתי שיחשבו עלי, או שאני אחשוב על עצמי. זה הולך ביחד.

כשאני יכול להרגיש את כל מה שממילא קיים אצלי, אני יכול להתקדם קדימה. וגם אם אני משקשק, וגם אם אני לא בטוח, וגם אני מפחד שזה ייגמר בכאב, אני יכול ללכת על זה.
זה לא חייב לחכות לגלגול הבא.
זה הרצון שלי כאן ועכשיו.
זו כמיהת הלב שלי.
למה שזה יחכה בכלל.

כשרגש יכול להיחוות בגוף, וכשאני איתו בנוכחות מחזיק לו את היד ואומר לו שהכל בסדר, הוא בד"כ גם יעבור יותר מהר.
ואז מתישהו הוא יחזור שוב, ואולי זה כבר לא יאיים כ"כ.
ותהיה שם גם הרבה תחושה של חיבור ושל מסוגלות, ושל אפשרות לנוע עם תנועת החיים הזאת,
שכ"כ רוצה שאני אשא אותה קדימה.