אני חוזר לכתוב על ההתמקדות כפי שאני חווה אותה, ומה היא מביאה לחיים שלי.
אני מרגיש כבר יותר בשל עם הקשר הזה, שהתחיל מהתאהבות ותחושה שמצאתי את הדבר בשבילי, והמשיך בללמוד עוד, ולהתנסות עוד ועוד, ולהתפתח עם ההתמקדות עוד יותר לעומק, על מנת לטפל באנשים בעזרת השיטה המופלאה הזאת, שהיא בעצם דרך חיים ופילוסופיית שינוי מהפכנית.
להרגיש קרוב אל עצמי קודם כל, ואז גם אל העולם.
זה מתאר בצורה יפה את מה שזה עושה לי, ולמטופלים בקליניקה.
מה שתמיד מדהים אותי, זה שהתמקדות יכולה לעזור עם כל קושי, או בעיה, או קונפליקט, שעולים לי בחיים ומבקשים תשומת לב.
איפה שאני תקוע, איפה שקשה לי, איפה שאני רואה שאני דוחה עשייה מסויימת או נמנע ממשהו או מישהו.
ומה שמעניין, וזה בעצם סוד הקסם של ההתמקדות, זה שהפיתרון או השינוי לא מגיעים בכלל ממקום של הבנה של עצם העניין.
מה שאני מגלה יותר ויותר, זה שהחוויה האנושית שלנו מתרחשת בכמה רבדים או ערוצים שמושפעים מאוד זה מזה.
ברובד הקוגנטיבי והמעשי יותר, אם יש לנו קושי משמעותי עם משהו, אז אנחנו אולי נימנע ממנו, או שניכנס בו דוך בלי להתחשב בחוויה הרגשית שלנו, או שננסה להבין אותו שכלתנית כדי לפתור אותו.
כל אחת מהאפשרויות האלה חסרה את החיבור התחושתי והרגשי, והקבלה של המקום הזה של הקושי שבנו.
כמובן שזה יושב על העבר והילדות והתרבות שלנו, ולכל אחד עניינים אחרים. אבל בזמן הווה, אם אנחנו נמנעים מלפגוש משהו באמת, המסר שלנו לעצמנו הוא מסר שאומר: אני לא רוצה להיות בנאדם שמפחד, או מתבייש, או חושש, או חסר אונים, או חווה דחייה.
למה?
כי זה לא כיף לי, סימפל אז דט.
מה שאנחנו עושים זה להתרחק מעצמנו במקומות האלה.
אני נגיד פעם לא רציתי לדבר מול קהל כי לא רציתי להיות יונתן שלא מצליח לעניין מאוד, או יונתן שחווה בושה, או יונתן שחווה התרגשות מול קהל.
כשאני עושה התמקדות, אני פוגש את הרובד החווייתי רגשי תחושתי של הנושא שמקשה עלי.
וזה כבר משהו אחר לגמרי.
עצם המפגש הוא הדבר המשמעותי.
אני מסכים, ולו לזמן קצר, להרגיש את הדמות בתוכי שקשה לה עם החיים במקום מסויים.
פה כבר יש התחלה של טרנספורמציה שעובדת ברובד הזה, ומשפיעה הרבה יותר מאשר איזו תובנה או הסבר רציונלי.
ובנוסף, אני גם מקבל לפעמים מידע על העניין הזה.
לפעמים המידע הוא באמת רק בונוס, ולפעמים הוא משמעותי ביותר, ולפעמים הוא פתח ליצירתיות נפלאה, אבל מה שהכי משמעותי זה להתקרב לעצמי במקום בו אני ועצמי רחוקים.
וזה מתאפשר דרך הרובד היותר עמוק הזה.
מה שבאמת מיוחד בכל זה, הוא שעניינים תקועים יכולים לנוע פתאום קדימה, גם בגלל שמשהו בקבלה שלי אליהם השתנה ונפתח, ויש לי כבר יותר אפשרות להיות האדם המתבייש לדוג', וגם כי ההתמקדות עצמה הרבה פעמים מביאה תחושה יותר אחדותית ומחוברת ככה שפתאום אחרי סשנים בא לי יותר לחיות, וליצור, ולהיות.
פשוט בא לי יותר על החיים.
ואז אני עושה תשיחת טלפון שמחכה, או מתיישב לכתוב את האיוונט בפייסבוק, או משהו אחר שדחיתי,
פשוט כי נעים לי יותר בתוך עצמי.
והערה לסיום:
בגלל שהטקסט הזה פונה לחלק הקוגניטיבי יותר מלחלק החווייתי רגשי, למי שאין ניסיון עם התמקדות או שיטות שעובדות ברמת החוויה והרגש, אולי יהיה קשה להבין את מה שאני כותב, כי "התגלית" לא נמצאת ברובד הזה.
ולכן רק התנסות ישירה יכולה לעזור "להבין" יותר טוב את מה שאני כותב פה, ובכלל אמרנו שהמטרה היא לא להבין אלא להרגיש ולחוות.
נשמע מסקרן לא?
