קצת על התמקדות – חלק ראשון

נתחיל בשם שבעיני קצת עושה עוול עם הדרך הזאת.
קוראים לזה התמקדות כי זה תרגום של פוקוסינג, וזה בא מהמקום של לקחת משהו שנראה לא ברור בהתחלה ולגרום לו להיות יותר ברור, כלומר לעשות עליו פוקוס.

אז ההתמקדות היא לא שיטה שמתמקדת במטרה בד"כ, אלא בחווייה הגופנית של כל דבר שעובר עלינו.
זה יכול להיות קושי, או כאב, או פחד, או קונפליקט, או משהו משמח, או מרגש. ממש כל דבר.

כשמגיעים לטיפול דרך התמקדות אפשר לקחת נושא ולהעמיק בו, או שאפשר כל שבוע להתמקד על מה שחי בי כרגע. ואפשר גם וגם, תלוי מה גודל הנושא ומידת הרצון לקבל עליו בהירות וליצור בו שינוי.

בד"כ בהתמקדות, המטופל/מתמקד ישב או ישכב עם עיניים עצומות, והמטפל/מלווה ישב לידו, ויחזיק את המרחב באמצעות שיקוף מילולי, והזמנה לקשר עם החוויה הפנימית.

אפשר לעשות התמקדות לבד, אבל עם עוד בנאדם זה בד"כ יותר מתאפשר, וגם יותר משמעותי. התמקדות נועדה לשניים, ולא סתם זה ככה. להבדיל ממדיטציה שבה בד"כ זה רק אני עם עצמי, התמקדות זו חוויה שנחווית בתוך קשר אנושי. אחד חווה ואחד מלווה או נוכח איתו. בעצם, יש שם שני קשרים שמתרחשים. הקשר שלי עם המקומות שאני פוגש בתוכי, והקשר שלי עם המלווה שלי בסשן.

לאחר כניסה קצרה לגוף שמאפשרת נוכחות ומעבירה למצב רגוע יותר, המטופל/מתמקד מדמיין את הנושא, או הקושי, או הקונפליקט, ומתחיל לחפש תחושה באזור מרכז הגוף (גרון, חזה, בטן), וכשעולה משהו הוא מתאר אותו.

דרך תיאור, ושיקוף של המטפל/מלווה, בד"כ נגיע למצב שיש בתוכי חוויה פנימית שיכולה לקבל מקום ויחס, ולא להיות מודחקת או לקבל יחס שלילי, באופן לא מודע.
בד"כ המפגש והשהייה עם החוויה/רגש/תחושה, יגרום לשינוי להיווצר ויגדיל את היכולת שלנו להיות עם חוויה כזאת כשאנחנו שבים ופוגשים אותה בחיים..

חשוב לי לציין שהתמקדות צריך לחוות ושאי אפשר באמת להבין את זה בראש. זה לא פעולה שנעשית במישור הרציונלי או דרך המוח הקוגניטיבי.
בדיוק בגלל זה היא כ"כ משנה חיים, ומחברת אותנו לעצמנו.