"כשאדם ממצה את מתנת הלבדות שלו, והוא מאוהב בעצמו, וממורכז, האהבה תגיע עד לפתח הבית. אין מה לעשות חוץ מלעשות את התנועה הפנימית הזאת של המרכוז והמגנוט, וזה פשוט יגיע עד אליכם בדקה המדוייקת ולא שנייה אחת פחות"
המילים האלו של סמדר מילר מהשיחות בסאונדקלאוד "חניכה לאהבה פראנית", מהדהדות לי כבר תקופה.
לפני שבועיים כתבתי טקסט, יפה, חשוף, כנה.
מפרסם אותו עם בוא השנה החדשה.
הולך לישון, קם בבוקר חדש, מה שנקרא.
רק שהחדש הזה לא בא לי בטוב.
משהו מציק לי, ואני לא יודע מה.
האם זה משהו אחד או הרבה אין לי מושג.
זה בד"כ מורכבות גדולה יותר ממה שנראה לי.
ישמצב גם שמשהו אחד חסר שקט מדליק את השני שמדליק את השלישי.
אני אומר לעצמי מהבוקר שזה ממש בסדר להרגיש ככה.
שצריך ללמוד להתמודד גם עם תחושות לא נעימות.
בעצם, זה מה שהראש אומר שאין לי זמן להתחיל לצלול לתוך החוויה, ולעשות לה מקום.
האמת שעכשיו שאני חושב על זה, זה כבר התחיל אתמול בלילה ממש לפני שהלכתי לישון.
שוטטתי בפייסבוק לפני השינה וראיתי שם איזו בחורה חמודה באיזה קבוצת פייסבוק. מישהי שאני לא מכיר.
ודי מהר זה גרם לי לאיזה חוסר שקט.
נראה לי שראיתי אותה, ועלה לי הרצון שלי בזוגיות, שמתחיל להיות לי די ברור לאחרונה. ואז הרצון הזה כנראה קיבל איזה דחיפה פנימה, כמו שמנסים להטביע בצחוק איזה חבר בבריכה, ואיך שהוא עולה למעלה ישר מורידים לו את הראש למטה. כן, זה נראה לי מה שקרה, שהטבעתי אותו, ובגלל זה נהיה לי לא נעים.
והרצון הזה שלי הוא אנרגיה טהורה.
זה מעניין שאין רגש שקוראים לו רצון למרות שלפעמים זו ממש תנועה אנרגטית מרוכזת בדיוק כמו הרבה רגשות אחרים.
בפילוסופיה הסינית יש את כוח הרצון שהוא סוג של איכות אנרגטית שקשורה לכליות. אין לי מושג אם זה קשור לרצון שאני מדבר עליו. נשאיר את זה פתוח לתובנות שיבואו…
אז הרצון הזה שלי,בזוגיות, באהבה, באיזשהו חיבור עמוק ומיוחד עם אישה, נתתי לו השבוע מקום בתוך סשן התמקדות. או יותר נכון להגיד שהוא עלה לי בתוך סשן שהנושא הכללי שלו היה זוגיות. וזה נושא שאני מתחיל לחקור אותו בסקרנות לאחרונה, באמת כי אני רוצה, ובאמת כי זה לא קורה, ואפילו לא מתחיל לקרות. כלומר, אני לא ממש יוצא לדייטים, ומתלבט כבר חצי שנה אם להיכנס לאפליקציות. אז ברור שיש שם אישיוס.
אז עכשיו יש לי את ההתמקדות כפרעליה, ויש לי פרטנרים נפלאים שמלווים אותי בסשנים, ובאחד מהם השבוע פגשתי את הרצון הזה.
וואו, זאת היתה חוויה מפתיעה בעוצמתה.
והרצון הזה בתוך הגוף, היה באזור החזה, במרכז, וככל שנתתי לו יותר מקום הוא ממש נהיה כמו איזה כדור אור מפוצץ באנרגיה, שרק רוצה להתאחד עם עוד בנאדם.
הרגשתי שגם איתי הוא רוצה להתאחד ושברגע שאפשרתי את זה, כולי נהייתי האנרגיה הטהורה הזאת.
ומרוב שזאת היתה חוויה עמוקה ועוצמתית אני לא זוכר מה היה שם בדיוק. אבל אני זוכר שהבנתי, בהבנה של התמקדות, הבנה של הגוף ושל שכבות עמוקות, שהרצון הזה קיים ושהוא משמעותי. ושיש בו גם איזו חוויה של כאב ואכזבה. אולי היא אפילו כמו איזה רובד בו. או שהגוף שלי מנתח את החוויה העוצמתית הזאת גם כרצון מרגש וגם ככאב בו זמנית. משהו מעניין קרה שם, באמת.
אבל החוויה הזאת,כמו הרבה פעמים בהתמקדות היתה בעיקר חוויה של "וואו, לא ידעתי שהמקום הזה בי, של הרצון, הוא כ"כ משמעותי. ומה שהכי הייתי רוצה כרגע זה לתת לו מקום בתוך עצמי כל פעם שאני מרגיש אותו, ולא לדחוף אותו בחזרה פנימה".
אני רוצה לקבל אותו כתנועה סופר משמעותית בתוכי, שהיא קודם כל מה שהיא, אנרגייה טהורה של רגש היישר ממעמקי הנשמה. וזה נכון שאם אני חווה את הרצון במלואו אז גם הכאב והאכזבה יכולים להגיע, או הפחד מזה שזה לא יקרה. למעשה הם כבר שם מהתחלה.
אבל יש בי כבר מקום שיודע. שמאמין בדרך הזאת, של חיים שמלאים יותר ברגש ובחוויה, וגם בפגיעות. ואני מרגיש שזו ממש תשתית שנבנית לה, ושיכולה יותר יותר להחזיק את התנועות המרגשות והמרגישות האלה בלי להתפזר, בלי לברוח, ובלי להרים ידיים.
אז מגניב שאני כותב על זה, ועוד מפרסם. באמת שלא היה לי מושג שזה מה שיצא. ואולי זו באמת גם חלק מהדרך לתת לרצון שלי מקום בעולם, ולהוציא אותו מגבולות הגוף, שישחק לו בחוץ, ולפחות יוציא קצת אנרגיה.
